<h1>ראבי"ה סימן תתצ"ד</h1>
<h2>דף לט.</h2>
הילכות דין יבום וסידורן, לאחר ג' חדשים ממיתת הבעל מקדשין, דאמר רב מצות ייבום מקדש ואח"כ בועל, ועד עתה היתה כתובתה על נכסי המת ומהשת' תקינו לה רבנן כתובה מיבם כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, וכונסה לחופה בכתובה ובקידושין, ומברכין ברכת חתנים ז' ברכות, וכותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה. וכיון שלקחה נעשית כאשתו ולכל דבר דכתי' [דברים כ"ה] ולקחה לו לאשה ויבמה, ויכול שוב לגרשה בגט אם ירצה יכתוב לה כתוב' יבמין דלעיל.
<h2>דף לט:</h2>
תיקון חליצה, היבמה הולכת אחר היב(ו)ם כדאי' במסכת סנהדרין [ל"א ע"ב] ובירושלמ' [שם פ"ג ה"ח] נמי איתה ויליף לה מדכתיב [דברים כ"ה] ועלתה יבמתו השערה. והגאונים נחלקו אם הלכה מצות ייבום קודמת או מצות חליצה קודמת, ובתשוב' פי' לה בחיבור זה. ובירושלמ' [יבמות פי"ב ה"ו] גרסי' אית דאמר חליצה גנאי שעל ידי שפגם דבר אחד מן התורה יבוא ויטול פגמיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ומ"ד חליצה שבח נאמר כאן קרייה ונאמר להלן [בראשית מ"ח] ויקר' מה להלן קרייה שבח אף כאן שבח ומייתי התם ממשנה ראשונה וממשנה אחרונ'.
וזהו גט חליצה, מה דהוה קדמנא ביום פלוני דהוא כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאות עולם למניינ' דרגילנ' למימנ' ביה הכא במתא פלונית במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא דיינא דמקצתא חתומין לתחתא איך איתתא חדא דשמה פלוני' בת פלוני דמן מתא פלוני' ארמלתא דפלוני בר פלוני וכען איתקלעת' למתא פלוני וסליקת קדמנא לבי דינא והקרבת לקדמנ' גברא חד דשמיה פב"פ דמן מתא פלני' והכין אמר' פלוני דא אנא הוה נסיבנא כנשן לפב"פ בעלי שכיב וחיים לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת' דמוקי שמיה בישראל לא שביק והדין פלוני אחוה מן אבוהי דההוא פלוני בעלי מיתנא היא ועליה אמר מדאוריית' ליבומי (איתו) יתי כען אתון דייני אימרו ליה אם צבי ליבם יתי וייבם ואי לא ליטלע לי רגלוי דימינא ואישתמודענוהי דהדין פלוני אחוה דמן אבוהי דמיתנא הוא ואמרינ' ליה אם צבית לייבומי יתה יבים ואי לא איטלע לה רגלך דימינא ואמר לא צבינא לייבומי יתה וכיון דאמר קדמנא אקרינוהא לפלונית דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להדין פלוני אקרינ' יתיה לא חפצתי לקחתה ואיטלע לה ריגליה דימינא ושרת מיניה מרגליה ימינא ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומא על ארעא ואקרינ' יתה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותו אקרינוה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל בכן אנחנא דייני וכל דהוו יתבין קדמנא בבי דינ' ענינא אבתר(י)ה כולנא ואמרנא חלוץ הנעל ג' פעמי' ומדאיתעביד עובדא דין קדמנא שרינוהא למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבי ואינש לא ימחה בידהא מן יומא דנן ולעלם ובעית מיננא פלני' דא גיטא דחליצותא דנן וכתבנא וחתימנא ויהיבנא לה דלהוי בידה לזכות כדת משה וישראל. וחותמין שלשה ומשתריא לאלתר דאין חליצה אלא לאחר ג' [חדשים] שנתארמלה הילכ' משתריא לאלתר.
<h2>דף מא.</h2>
וכד מית גברא ושביק יבמה בין מן הנשואין ובין מן האירוסין ואפי' היא קטנה צריכה להמתין ג' חדשים ממיתה קודם כדמשמ' בפרק החולץ.
<h2>דף נב.</h2>
הילכות דין יבום וסידורן, לאחר ג' חדשים ממיתת הבעל מקדשין, דאמר רב מצות ייבום מקדש ואח"כ בועל, ועד עתה היתה כתובתה על נכסי המת ומהשת' תקינו לה רבנן כתובה מיבם כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, וכונסה לחופה בכתובה ובקידושין, ומברכין ברכת חתנים ז' ברכות, וכותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה. וכיון שלקחה נעשית כאשתו ולכל דבר דכתי' [דברים כ"ה] ולקחה לו לאשה ויבמה, ויכול שוב לגרשה בגט אם ירצה יכתוב לה כתוב' יבמין דלעיל.
<h2>דף קא:</h2>
נחזור על הראשונות, צריכין למקבע דוכתי' כדאמרי' בפירקין מצות חליצה ורבותי' אמרו ביממא ואני ראיתי אבא מרי נ"ע שקבע בערב היום שלפניו ואילו הם הקובעים הם הב"ד שהם שלשה והם עיכוב ושנים מוסיפים עליהם להצטרופי לפרסומי מילת' ובפרקי' דר' אליעזר [פי"ט] מפורש דלחליצה עשרה כדאמרי' [לעיל ס"ז] פוק ואייתי לי בי' עשרה ואימא לך קמייהו המקנה לעבד קנה ואנן לעיכובא סמכי' אגמרא דידן וצריך לדקדק בהני ה' שיהו כשירין לדין שלא יהו גרים שיהו אביו ואמו מישראל שהרי רב ושמואל בר' יהודה אנא גר אנא אע"ג שלא היה מן השלשה וכן שלא יהו גזלני' ומלוי בריבי' וסוחרי שביעית ואוכלי נבילות לתיאבון ויהרהרו תשובה אם יש בידם המעל הזה ולא יהיו קרובים ליבם ויבמה ולא זה לזה ולא סומא אפי' באחת מעינ' דלעיני הזקני' כתיב [דברים כ"ה] והכי נמי איתא בירושלמ' [ה"ב]. ומיהו באחת מעיניו לא הוזכר שם, ור"ת מכשיר באחת מעיניו לחליצה. וראיתי שהיה הג' נמשכין מן השנים המצטרפין להם וכן שאר הבאים למיחזי ופעמי' הם קרובי' ולכן יושבים ברחוק מהן כההיא דפ"ק דמכות [ה' ע"ב] על פי שנים עדים וכו' מה שנים נמצא וכו', ובגמ' [ו' ע"א] היכי אמרי' להו למיחזי אתיתן או לאסהודי אתיתן וכו'. והב"ד אפי' ב"ד של הדיוטות כשירין רק שידעו להקרות כעין דיינין. ירושלמי [ה"א] והוא שהדינין יודעין להקרות וא"ת אפי' אין יודעין להקרות מאן דאמר יודעין עד שלא סמכוה למקרא מאן דאמר אפי' אין יודעין שסמכוה למקרא (מאן דאמר אפילו אין יודעין שסמכוה למקרא) וענתה אין ענייה אלא מפי אחד א"ר יוסי ובלבד מפי (הריק) [הדיין] ולא עבדי' וכו'.
<h2>דף קב.</h2>
והמנעל שלנו תחת סנדל שהי' בימיהם רגילות להלך בו, פלוגת' דרברבתא או כשתפור בפשתן או בקנבוס כמו שכת' בתשוב' אבא מרי בחיבור זה. וצריך שיהיה של עור בהמה טהורה דואנעלך תחש כתי' [יחזקאל ט"ז], ובמסכת שבת [כ"ח ע"ב] אמרי' דתחש (עבור) [טהור] היה, ואין צריך אלא מנעל שרגיל להלך בו, ואין צריך לתקנו לשם חליצה להא דתנן בסנדל של עץ חליצה כשרה מפורש בירושלמי [ה"ב] במחופה עור ואם בחומרתא אפי' הכי מטילין בו רצועה להדקו לקושרו יפה כי היכי דתהוי חליצה מעליית'. ויש מרבותינו שאמרו שבדיעבד כשר על ידי חומרתא בלא מיתנא, וצריך להלוך בו שעה קודם חליצה כדי שיראה שלו ומכוין לרגלו, ואם אין לו סנדל או מנעל יקנה לו אחר במתנה גמורה מנעלו או בקניין או במשיכה או בהגבהה, ובסנדל שאינו שלו בדיעבד חליצתו כשירה, ואם חלצה במנעל של זקן העשוי לכבודו פי' למותו כיון דלאו להילוכו עביד חליצה פסולה, וצריך לרחוץ רגלו הימנית יפה [יפה] ויזהר שלא יהא טיט דבוק בפנים למנעל דהוי כמו מ(נ)על דמעל, וכן לא ילבש שני מנעלים זה על גב זה ורגל ימנית דבעינן משום דגמרי רגל רגל ממצורע וברגל של שמאל חליצתו פסולה, ולכתחלה צריך סנדל של ימין או מנעל של ימין, ואם חל(י)צה במנעל של שמאל בימין או כן בסנדל חליצה כשירה ודווק' בדיעבד, וטוב שיהי' המנעל נמוך למטה לאיסתויר' כדתנן מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה ומשמע דיעבד, ובירושלמ' [ה"א] מוקי לה בקשירת המנעל ואם קשרו מן הארכובה ולמעלה חליצתו פסולה אבל אם נחתך רגלו אפי' למטה מן הארכובה חליצתו פסולה. ור"ת כתב שאם הרצועה לבנה והמנעל שחור שפיר דמי כדאמרי' בביצה [ט"ו ע"א] מפני שצריך ביצת הגיר להשחירו, והא דאמרי' [ב"ק נ"ט ע"ב] מאי טעמא סיימת מסאני אוכמי ברצועה ומנעל קאמר והיינו לשנויי אפי' ערקתא דמסאני [סנהדרין ע"ד ע"ב]. ויקח מנעל שניכר שהוא של ימין ויחתוך ממנו מעט לפניו ולאחריו כדי שתהא הרצועה המחורות בו דבוקה ממש על רגלו יחף בצדיו, ויכוין (הכשר) [הקשר] של רצועה בצדיו ויכוין (הכשר) [הקשר] של רצועה שיהא מלפני רגליו או מלאחריו ממש על בשרו ממש. ובירושלמי [ה"א] גרסי' חולץ כיצד הוא עושה קושרו כדי שיכול לילך בו מאליו, ר' חנינא בריה דר' הלל אמר עונבו כדי שיכול להתירו באחת מידיה כיצד הוא עושה מתירתו בימין ותופשו בשמאל ושומ' עקב בימין וגוררתו בימין כדי שתהא התרה וחליצה בימין, ונראה כדר' חנינ' עיקר. אי נמי לא יהדק הקשר השני בחוזק. ומסיים התם אמר רב עיקר חליצה התרת רצועות, והיבם צריך למידחסיה לכרעיה בחוזק על ארעא, ומשמע עיכובא מדפריך לה מבין יושב או מוטה. ולא יסייע לה לא בידו ולא ברגלו, ור"ת כתב שולפתן בימין ושמאל מסייעתו, ואין נרא'. ואם איטור יד הוא הוי שמאל דידיה כימין דעלמא, כדאמרי' במנחות [ל"ז ע"א] לגבי תפילין כמו שפירשתי בהילכו' לולב. ויש מרבותינו שהחמירו לגבי יבם שאם הוא איטור ברגל ימין (שיח' לבשתיהן) [שיחלוץ בשניהן] במנעל של ימין בימין ובמנעל של שמאל בשמאל, ואם הוא שולט בשתי רגליו או (הוא) [היא] בשתי ידיה יעשה בימין, וא"ר ינאי בין שהתיר הוא ושמטה היא או התירה היא ושמט הוא חליצתה פסולה עד (שהתיר) [שתתיר] היא ותשמיט היא.
<h2>דף קב:</h2>
ועוד נבאר, חלצה באנפילא חליצתה פסולה. ודווק' של בגד אבל של עור כשר. סנדל שאין לו עקב פסול, ואמרינ' מנעל לא גזרי' משום מנעל המרופט, אי נמי משום חצי מנעל. והשתא דרגילים ללכת במנעלים וגם חולצת לכתחילה במנעל. ירושלמ' [ה"א] אם יבא אליהו וכו' ויאמר שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו שרבי' נהגו בסנדל והמנהג מבטל את ההלכה, והתרת יבמה לשוק בשמיטת רוב העקב, וצריך שיתכוונו היבם והיבמה לחליצה, והני מילי למשרייה לעלמא אבל בסתמ' לאחין מיפסלא בחליצה דאמר אבל אינה מותרת לינשא לשוק, ודווק' דחזינ' ומחמר' דחיישי' דילמא כיוונה אבל אם גדלה בין האחין לא חיישי' דילמא חלצה וכיוונה מותרת להתייבם לאחד מהן. והוא של עור וחרסיותיו של שער כשרי', [ק"ג ע"א] והחולצת מן הגדול בין יושב בין עומד בין מוטה, והחולצת מן הסומא חליצתה כשירה, ומיהו לעולם צריך למידחסיה לכרעיה על ארעא ומאן דמסגי אלוחתא דכרעיה שכף רגלו למעלה או רגלו הפוך לא חליץ. והילכת' כאמימ' ומן הארכובה ולמטה דכשר כשרגלו נשלם אלא שנקשר שם רצועת הסנדל, והכי איתה בירושלמ' [ה"א].
<h2>דף קג:</h2>
חל(י)צה בסנדל שאינו שלו, בסנדל של עץ והוא מבפנים מחופה כשר או בשל שמאל בימין חליצתה כשיר' בדיעבד, חלצה בלילה חליצתה כשירה בשמאל חליצתה פסולה, ואם אינו יכול להלוך שגדול ביותר או קטן שאינו (מחופה דגב) [חופה רוב] רגלו או שהוא סנדל המסוליים שאין לו עקב פסול, ואם הקנה לו אחר כשר לכתחילה ובמוק ביחודו' ובלילה לא חלוץ דיחידאה הוא.
<h2>דף קד:</h2>
החרש שנחלץ והחרשת שחלצה או אילם ואילמה ואפי' משנולדו חליצת' פסולה לפי שאינו (נאמר) [באמר] ואמרה, ואע"ג דתנן (ו)חל(י)צה ורקקה אבל לא קראה חליצתה כשירה, כיון שאינו ראויין לקריאה לא כדר' זירא דאמר כל הראוי [לבילה אין בילה מעכבת וכל שאינו ראוי] לבילה בילה מעכבת וכו', ואם חלצה בשנים חליצתה פסולה, ואין חליצת קטן כלום כרבנן ואפי' אאחין לא פסול. קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה פסולה. וצריך שיתכוונו שניהם לחליצה ואם לאו חליצתה פסולה.
<h2>דף קה:</h2>
ור"ת פסק שאשה שהוחזקה שהגיעה שנותיה בשכינותיה בסימני' אינה צריכה בדיקה וכן האיש החולץ אבל בחזקה דשנים גרידא לא, כדאמרי' בפרק מי שמת [קנ"ו ע"א] א' שמואל בודקין לחליצה ולמיאונין וכו' ופסקי' התם הלכה כשמואל. וכל זה צריך לפרש שהבדיקה הוא חומרא בחליצה ובמיאונין כי היכי דלא תקשי דרבה אדרבה בפ' יוצא דופן [מ"ו ע"א] דמסיק כי קא' רבא חזקה למאן אבל לחליצה בעי בדיקה, ובפ' מצות חליצה נמי פסקי' לגבי חליצה והלכ' עד שתביא שתי שערות וצריך לומר דמסקנא דמילתיה דרבא הוא כאילו אומר אע"פ שהיה לדעתי עד שתגיע לעונת נדרים מיהו הילכת' עד שתביא שתי שערו' וכו', והשת' לא תקשי מההיא דאמר רבא בפ' התקבל [ס"ה ע"א] ג' מידות בקטנה וכן קיבלתי וכן דוגמתו מתרצינן דרב אסי אדרב אסי דפ' כל שעה [ל' ע"ב] גבי סכיני פסחא לסוף מסכת ע"ז [ע"ו ע"א], אי נמי ההיא לר' [יוסי] אמרה כדמוכח בפ' מצות חליצה, ורבי' מורי אבא פסק לחומרא דלא סמכינן אהוחזקה בשכינותיה אפי' הוחזקה ג' בסימנין אם לא יאמרו בפיהם בדקנו ומצאנו כאשר כתבנו בתשובותיו בחיבור זה בעניין קטן ואנשים אפי' הם קרובי' בודקין לקטן וכן נשים בודקות לקטנה ואפי' קרובות כדתני' במס' נידה [מ"ח ע"ב] כל הנבדקות נבדקות על פי נשים, וכן היה ר' ישמעאל מוסר לאמו ומסקנ' דלאחר הפרק דאיכ' חזקה דרבא סמכינן אנשים ונראין הדברים דאי אית ליה הכרת זקן דסגי בהכר. ור"ת פסק דאפי' חמש נשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות בבדיקה דאין לך כתב מוכרח גדול מזה ועביד' לאיגלויי ופסקי בפ' החולץ [ל"ט ע"ב] דואשתמידעניהי דאחוהי דמיתנא הוא אפי' בקרובי' ובחזקת שכיני' לדברי ר"ת סגי בהכר כדפרישי' לעיל וזקיני כתב שאם בגרה אינה צריכה בדיקה.
וצריכין אנו לבאר בדיקת הסימני' תנן בפרק בא סימן [נ"ב ע"א] תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתייבמת וכן התינוק שהביא שתי שערות וכו' תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן ר' יהודה אומר משירבה השחור ואמר ר' אבהו הלכה כר' יהודה ומיהו לית הילכת' כר' יהודה, וכן פסק רבי' האלפסי ותו דהא איפסיק' הילכת' [ב"ב קנ"ו ע"א] כרב נחמן אמר שמואל בודקין לחליצה ולמיאונין ואמרי' דלמיאונין לאפוקי מדר' יהודה דאמר עד שירבה השחור על הלבן ואפי' לחליצה שהיא חומר' לא בעינן עד שירבה השחור על הלבן, ומפר' תלמוד' דהיינו שתי שערות ארוכות שוכבת ונרא' כמי שירבה השחור על הלבן, ותו דכולהו אמוראי מפרשי מילתייהו דרבנן ש"מ דהילכת' כרבנן דאמר רב הונ' שתי שערות שאמרו צרי' שיהא בעיקרן גומות, רב מלכי' אמר רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין שערות, אמר רב יהודה אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפי' אחת בגבה ואחת בכריסה ואחד על קשרי אצבעותיו של יד ואחת על קשרי אצבעותיו של רגל דברי ר' שמעון איש כפר ערכום שאמר משום ר' ישמעאל, ורבנן א"ר אסי עד שיהו שתי שערות במקום אחד והילכת' כרבנן. ובמסקנ' נמי אמרינן וכשבאתי אצל ר' עקיבא אמר לי כילכיל זה וכ' עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות והוא הדין לחליצה ותנן [נדה נ"ב ע"ב] שתי שערות האמורי' בפרה ובנגעים והאמורות בכל מקום כמה הוא שיעורם כדי לכוף ראשם לעיקרם דברי ר' ישמעאל, ר' אליעזר אומר כדי לקרוץ בצפורן, ר' (אליעזר) [עקיבא] אומר כדי שיהו ניטלות בזוג, אמר רב חסד' אמר מר עוקב' הלכה כדברי כולן להחמיר ולהחמיר גבי חליצה, היינו כדי לכוף ראשם לעיקרם, ולגבי מיאון כדי לקרוץ בציפורן ואחת בגבה ואחת בכריסה ובקשרי אצבעותיה של יד ורגל יש מרבותי' שמפרשי' הכל באותו מקום אלא שלשון נקי הוא ויש מרבותי' שמפר' על קשרי אצבעות של יד ורגל כי רגילות להם שם שיער וראוי להחמיר בספיקו' הללו של אילו פתרוני'. ולגבי מיאון סמכי' אחזקה דרבא, ולחליצה בעיא בדיקה וקיימ' לן [נדה מ"ו ע"א] תוך זמן לפני זמן דשומא נינהו. ורבי' האלפסי פי' דקיימא לן כחזקה דרבא למאן, וחיישינן שמא נשרו והני מילי דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דאוריית' אבל היכא דלא בעל לאחר זמן דהוו להו נישואין דרבנן לא אמרי' חיישי' שמא נשרו ויכולה למאן, ובכי האי גוונ' אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין למיאון. ואם הם בני עשרים האיש והאשה ולא הביאו סימנין ונולדו בהם סימני(ן) סריס משפטם כגדולים כדאמרי' בפ' (יש נוחלין) [מי שמת קנ"ה ע"ב] ובפ' יוצא דופן [מ"ז ע"ב], ואם לא נולדו בהם סימני סריס או סימני איילונית עד רוב שנותיהם חשבינו להו קטן וקטנה ותוב חשבינן להו גדול וגדולה שאין עתידין שוב להביא.
<h2>דף קו.</h2>
חליצה מוטעת שאמרו לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז ולא נתקיים התנאי אפ"ה כשירה אבל אם הטעוהו ויאמרו לו חלוץ ובכך אתה כונסה וחלץ נפסלה לו ולאחין, ומיהו צריכה חליצה שנית להתירה לשוק, כעובדא דר' חייא בר אבא ור' יוחנ' נמי קאי כוותי', ת"ר חליצה מוטעת כשירה גט מוטעת פסול, חליצה מוטעת וגט מוטעת אם אמר רוצה אני כשר בשניהם ואם לא אמר רוצה אני פסול בתרווייהו, והלכ' כרבא דאמר בפ' יש נוחלין [קל"ח ע"ב] ובפ' מצות חליצה דאין חולצין אלא א"כ מכירין, לפיכך כותבין גט חליצה וכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין, ולא חיישי' לב"ד טועין דבי דינ' בתר עדים דייקא אבל בי דינ' בתר בי דינא לא דייקי.
<h2>דף קו:</h2>
תיקון חליצה, היבמה הולכת אחר היב(ו)ם כדאי' במסכת סנהדרין [ל"א ע"ב] ובירושלמ' [שם פ"ג ה"ח] נמי איתה ויליף לה מדכתיב [דברים כ"ה] ועלתה יבמתו השערה. והגאונים נחלקו אם הלכה מצות ייבום קודמת או מצות חליצה קודמת, ובתשוב' פי' לה בחיבור זה. ובירושלמ' [יבמות פי"ב ה"ו] גרסי' אית דאמר חליצה גנאי שעל ידי שפגם דבר אחד מן התורה יבוא ויטול פגמיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל ומ"ד חליצה שבח נאמר כאן קרייה ונאמר להלן [בראשית מ"ח] ויקר' מה להלן קרייה שבח אף כאן שבח ומייתי התם ממשנה ראשונה וממשנה אחרונ'.
וקודם שתחלוץ לו, בבואם לפני ב"ד, כך סדר החליצה, מבקשי' ממנו ב"ד שייבם אותה. ואם הוא ילד והיא זקינה או הוא זקן והיא ילדה משיאין אותו עיצה ההגונ' ההוגנת לו ואומרים לו כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך, וכשלא יתרצה יעמדו היבם והיבמה על רגליהן כדאמרי' בשבועת [ל' ע"ב] הדיינין בישיב' וב"ד בעמידה ונפק' לן מו(י)עמדו [שני] האנשים אשר להם הריב וגו' [דברים י"ט], ואחד מן הדיינין מקרא אותה כדאמרי' [לעיל ק"א ע"א] שיודעין להקרות כעין דיינין ולעיל כתוב דגרסי' בירושלמ' [ה"א] א"ר יוסי ובלבד [מפי הדיין, ומספקא לי אי אתא האי בלבד] למעוטי ליבמה שאם (יודעין) [יודעת] לקרות שאפי' הכי יקרו אותה או דילמ' לא מיעט אלא שלא יקרא אותה אחר שאינו דיין אבל לדידה לא מיעט. ומיהו בירושלמ' מסיים ולא עבדין כך. ובגמ' דידן דגרסי' קוראה, איכא למימר דלא דק בלשניה ובלשון הקודש קוראין כדאמרי' בפ' ואילו נאמרין [ל"ב ע"א] וילפי' התם מקראי, והדיינין יתנו לב לשמוע ולהבין, וקוראה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ובצירוף מבלי הפסק הקרא לא אבה יבמי, דאמרינ' מודה רבא בלא אבה יבמי, והיבם קורא מעומד לא חפצתי (לקרותה) [לקחתה], ואפסוקי מילת' לית לן בה. ונגשה אליו לעיני הזקנים ומתרת בימינה וחלצה נעלו מעל רגלו ביד ימין כדפרישית לעיל, ותופשתו לרגל ימין ביד שמאל ביד שחולצת ביד ימין והיבם דוחק בטחו רגלו על הקרקע והיא מתרת כדפרישי', ומגבהת מכחה את רגלו וחולצת למנעלו, וצריכין ב"ד לדקדק, ולעיין בעת שחולצת שתעשה כהלכה, ובשעה שהיא חולצת יכול לישב כדתני' בין עומד בין יושב בין מוטה, ורוקקת רוק עב בפני היבם, וצריכי דייני למחזי רוקה כדנפיק מפומה, ורבי' תם כתב דצריכה לראותו עד נופלו על הארץ, ואין נ"ל דלא כתי' אלא לעיני הזקנים וירקה, וגם ברוב הספרים אין כתוב בגמ' דיד' [ל"ט ע"ב] על ארעא, ובירושלמ' [ה"ו] גרסינן א"ר אבהו מכיון שנראה הרוק יוצא מפיה אפילו הפריחתו הרוח כשר, ובגמ' דידן גרסי' אמר אביי רוק שקלטתן הרוח ולא כלום הילכ' הוא ארוך והיא גוצא וקלטתו הרוח איכא בפניו היא ארוכה והוא גוץ בע[י]נן עד דמטי להדי' אפי והדר אזל, וכן אם היא עומדת במקום גבוה, ואם הקדים חליצה או רקיקה לחליצה מה (שעשוי עשה) [שעשה עשוי], ואם רקקה דם תחלוץ לפי שאי אפשר לה בלא ציחצוחי הרוק, ותו דלא כתב וירקה רוק, והני מילי במוצצת אבל בשותתת לא. וגידמת חולצת בציציה דלא כתיב בידה, ומיהו אי מציא למיחלץ ביד עבדא, וראוי לה שלא תאכל בו ביום קודם חליצה כי יש דברים המרבים הרוק דאמר רב אכלה תומא ורקקה אכלה גרגישתא ורקקה לא עשתה ולא כלום מאי טעמא וירקה מעצמה בע[י]נן, ואין אנו בקיאים הדברים המרבים את הרוק, וכן הגון לה למעט בדיבור כדי שיהא הרוק עב, ומיהו אינה נפסלת בחליצה אלא במה שאמרו חכמים, ומקובלני שצריכה שלא תרוק כלל לפני הייבם ולפני הדיינין קודם חליצתה שסבור הרואה שרקיקת מצוה היא והרי יש לחוש להא דאמרי' [ק"ד ע"ב] יבמה שרקקה תחלוץ, פ' שכבר נפסלה על האחין וכיון שמקודם נפסלה הויא לה חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין ואע"פ שיש להשיב טוב הדבר להזהר בכך. ומורי הר' אליעזר ממיץ היה נוהג להתיר חרם ליבם לישא שתי נשים כדי שלא יהי' חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין והי' אומר שבמקום מצוה לא נגזרה הגזירה והשתא היא עולה לייבום ולחליצה ואחרי החליצה תעמוד הגזירה במקומה, ושאר רבותי לא נהגו כן. ואחרי רקיקה קוראה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. ורב יהודאי כתב שהיבמה אומרת ג' פעמים חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל וכן הדיינין. וכל העומדים שם מצוה עליהם לומר ג' פעמים חלוץ הנעל, ודומה לו במנחות [ס"ה ע"א] מגל זו מגל זו מגל זו וכן בהתרת נדרים ובהפרתו. ושוב הדיינין מתירין אותה לינשא מיד שהרי היה לה ג' חדשים קודם חליצה, ונהגו לכתוב לה גט חליצה לפרסומי מילת', מיהו אפי' לא נכתב מותרת לשוק וחותמין רק ג' הדיינין.
לשון קצר, מיקבעיה (לדוכרא) [לדוכתא] לובש (ברגמילין) [ברגל ימין] מנעלו ורגלו אחת וקושרו ושוב באים לב"ד והב"ד ג' והשנים מצרפין עמם ועומדין היבם והיבמה לפניהם ומבקשין ונותנין לו עיצה ההוגנת ומקרין אותה מאן יבמי להקים וגו' ומקרין אותו לא חפצתי לקחתה ושוב אם רצה, יושב ותופסת רגלו ימנית בידה שמאלית ומתרת בידה הימנית ושולפתו בימנית וחולצת (בו) [מ]רגלו ורוקקת רוק הנראה לדיינין מפומה על ארעא וקוראת ככה יעשה לאיש וגו' עד חלוץ הנעל ומסיימין ג' פעמים חלוץ הנעל, וגם הדיינין וכל העומדין שם מצוה עליהם לומר כן ג' פעמים, ושוב מתירין אותה לינשא לשוק וכותבין לה גט חליצה והג' דיינין... חותמין. אבי העזרי.
אמר רב יהודא מצות חליצה קורא' וקורא חולצת ורוקקה וקוראה מאי קמ"ל מתני' היא, הא קמ"ל מצוה היא ואי אפיך לית לן בה. וקריאה ורקיקה לא מעכבי כר' עקיבא אבל חליצה מעכבת, ונק' שמו בישראל מיכן שמצוה בדיינין, וכן לכל העומדי' לומר חלוץ הנעל ג' פעמים, דהלכה כר' טרפון שמצוה לתלמדי' לעשות כן, אמר אביי האי מאן דכתיב גט חליצה צריך למיכתב ואקרינוהא לדידהי מן לא עד לקחתיה ואקרינוה לדידה מן ככה ועד חלוץ הנעל, מר זוטרא משרטיט וכתב לכולה פרשה, והילכת' כמר זוטרא. ובירושלמי [ה"ו] מסיים ושרת סימה מעל רגלי דימינ' וירקת קדמנ' ואמרת ככה יעשה לאיש וגו'. וצריך לסרגלה בסירגול ולא בדיו, וכתב במותב תלתא הוינא וחתמי ג' דיינין. אבי העזרי.
וזהו גט חליצה, מה דהוה קדמנא ביום פלוני דהוא כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאות עולם למניינ' דרגילנ' למימנ' ביה הכא במתא פלונית במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא דיינא דמקצתא חתומין לתחתא איך איתתא חדא דשמה פלוני' בת פלוני דמן מתא פלוני' ארמלתא דפלוני בר פלוני וכען איתקלעת' למתא פלוני וסליקת קדמנא לבי דינא והקרבת לקדמנ' גברא חד דשמיה פב"פ דמן מתא פלני' והכין אמר' פלוני דא אנא הוה נסיבנא כנשן לפב"פ בעלי שכיב וחיים לרבנן ולכל ישראל שבק ובר וברת' דמוקי שמיה בישראל לא שביק והדין פלוני אחוה מן אבוהי דההוא פלוני בעלי מיתנא היא ועליה אמר מדאוריית' ליבומי (איתו) יתי כען אתון דייני אימרו ליה אם צבי ליבם יתי וייבם ואי לא ליטלע לי רגלוי דימינא ואישתמודענוהי דהדין פלוני אחוה דמן אבוהי דמיתנא הוא ואמרינ' ליה אם צבית לייבומי יתה יבים ואי לא איטלע לה רגלך דימינא ואמר לא צבינא לייבומי יתה וכיון דאמר קדמנא אקרינוהא לפלונית דא מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואף להדין פלוני אקרינ' יתיה לא חפצתי לקחתה ואיטלע לה ריגליה דימינא ושרת מיניה מרגליה ימינא ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומא על ארעא ואקרינ' יתה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ותו אקרינוה ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל בכן אנחנא דייני וכל דהוו יתבין קדמנא בבי דינ' ענינא אבתר(י)ה כולנא ואמרנא חלוץ הנעל ג' פעמי' ומדאיתעביד עובדא דין קדמנא שרינוהא למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבי ואינש לא ימחה בידהא מן יומא דנן ולעלם ובעית מיננא פלני' דא גיטא דחליצותא דנן וכתבנא וחתימנא ויהיבנא לה דלהוי בידה לזכות כדת משה וישראל. וחותמין שלשה ומשתריא לאלתר דאין חליצה אלא לאחר ג' [חדשים] שנתארמלה הילכ' משתריא לאלתר.
כתובת ייבום, ביום פלוני דהוא כדין וכדין לירח פלוני דהוא כך וכך לבריאות עולם למניינא דרגילנא למימנא ביה במתא פלוני' איך פלוני ב"פ אתא קדמנא וכן אמר לנא אחי דמן אבא שכיב וחיי לרבנן ולכל ישראל שביק בר וברת מודית ומחסין (ומוקדם) [ומוקים] שמיה בישראל לא שבק ושבק ההיא איתתא דשמה פלוני' ב"פ דממתא פלוני' וחזיא לי מן אוריית' לייבומי דכתי' בספר אוריית' דמשה [דברים כ"ה] יבמה יבא עליה וצביאת פלוני' דא ואתייבמ' לפלוני ב"פ יבמה בדיל לאוקמא שמה דמיתנ' כדכתי' והיה הבכור אשר (יולד) [תלד] יקום על שם אחיו המת ודין נדוני' דהנעלת פלוני' דא מבית אבוהא כדין וכדין וכתב לה פלוני לפלוני' יבימתיה עשרין וחמשה זוזי דחזו לה דהוי כתיבין כתיב' דכתב לה בעלה קדמאה ואוסיף לה מדיליה כדין וכדין וקבל עליה פלוני דנא אחריות תוספת כתובת' דא עלוהי ועל ירתוהי בתראי על כל נכסיה מקרקעי ומטלטלי ואפי' מן גלימא דעל כתפיה וכו' ויכתוב כסדר מכאן ועד שריר וקיים כמה דכתי' בשאר (כתובת') [כתובות] דעלמא.
<h2>דף קח.</h2>
גט מיאון, ביום כך וכך בשבת בכך וכך בחדש פלוני בכך וכך לבריאות עולם למנין שאנו מונין בו כאן במדינות פלוני איך פלוני' בת פלוני אתיא קדמנא לבי דינא וכן אמרה פלונית אמי ופלוני אחיי אטעון יתי וקדישו יתי לפלוני בר פלוני ואנא ינוקת' (הויתו) [הויתי] ולא הואי ידענא מכען לא ניחא לי למהוי להדין גברא לא רעינא ביה ולא צבינא ביה ולית לבי צבי להתנסב' ליה ובדקנו אחר פלונית זו ועדיין היא קטנה וכיון דחזינ' דאמרת פלונית כהדין עניינ' כתבנא לה גט מיאון דנן ויהבינן לה למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין כדת משה וישראל.
